עיקרי העובדות וגדר המחלוקת
1. זוהי תביעה לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע. התובע הוא תושב וחבר ועד מושב צלפון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן:האגודה או המושב), אשר שימש כפרויקטור מטעם המושב לצורך ביצוע הרחבת המושב והוצאתה לפועל. הנתבע 1 הוא העורך, הכותב והמוציא לאור של המקומון "בקיצור" - מקומון המופץ באזור המועצה האזורית "מטה יהודה" על ידי חברת רובין פרסום שיווק והפקות (1994) בע"מ (להלן: העיתון). הנתבע 2 הינו חבר ותושב מושב צלפון.
2. בחודש מרץ 2008 פורסמה בעיתון כתבה אודות התובע ופרוייקט ההרחבה במושב צלפון (להלן: הכתבה). כותרת הכתבה היתה "צלפון: הקצין שהפך לסמל במלחמת לבנון לא יכול לקבל מגרש בהרחבה". בפתח הכתבה נכתב כי יו"ר הועד במושב צלפון וחבר הועד, התובע, מתנהלים באופן דורסני, שקרי ופוגע בכל הקשור לאישור הליך ההרחבה במושב. כך טוען חבר המושב מוטי בוהדנה במכתב ששלח למינהל מקרקעי ישראל ולרשם האגודות השיתופיות. בוהדנה טוען, על פי האמור שם, כי התנהלות הועד הנוכחי בצלפון גרמה לכך שאחיו, תומר בוהדנה, שהפך סמל לנחישות ולהקרבה במלחמת לבנון השניה, לא יכול לממש את זכאותו למגרש בהרחבה.
3. בהמשך הכתבה מובאות טענות שונות מפיו של הנתבע 2, שהועלו על ידו בכתב ובעל פה. בכל המקרים הטענות מיוחסות לו במפורש. בין היתר נכתב בכתבה כי במכתב ששלח למינהל מקרקעי ישראל הוא טוען כי אישור מסירת עובדות הפיתוח והשיווק בהרחבה לחברת "מקורות שליטה" (להלן: מקורות) נעשתה ללא אישור חברי האגודה, לאחר שהאספה שכונסה לדון בנושא "התפוצצה" ולא התקבלה החלטה. עוד טען כי במסגרת ההתקשרות בין המושב למקורות נקבע כי מקורות תשלם למושב תמורת כל מגרש המועבר אליה לאחר שלא נרכש על ידי חברי האגודה, וכי על אף שהמגרשים נועדו לשמש את זכאותם של חברי האגודה ולא לסחור בהם, בפועל מומשו על ידי חברי האגודה רק 28 מתוך 81 מגרשים שבהרחבה, וכל השאר נמסרו לשיווק על ידי מקורות. בהמשך נכתב כי "בוהדנה ממשיך וטוען כי חבר הועד והנציג במליאת המועצה, ישראל גבאי, משמש כפרוייקטור המקבל את שכרו מטעם החברה היזמית, וככזה קידם את האינטרסים של 'מקורות שליטה' תוך שהוא 'מפחיד' את בעלי הנחלות בגובה המיסוי מהנטל הכספי הכבד שיידרשו לשלם תמורת מימוש זכאותם...".
פסקאות נוספות בכתבה דנות בטענותיו של הנתבע 2 במכתב נוסף ששלח למינהל מקרקעי ישראל, לכך שהתלונות זכו לתמיכת המינהל, אשר בהודעה שלו לבית המשפט במסגרת התדיינות אחרת הודיע על הקפאת ההרחבה בצלפון. בהמשך מובאות בהרחבה תגובותיהם של יו"ר ועד צלפון יואב חדד ושל התובע עצמו.
4. ברור לכל כי הדברים שנכתבו נגד התובע עונים להגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: החוק, חוק איסור לשון הרע), שכן הם עלולים להשפיל אותו, לבזותו ולפגוע במשרתו או במשלח ידו. אין ספק גם לגבי כך שהפרסום בעיתון מהווה פרסום במובנו של סעיף 2 לחוק.
טענת ההגנה העיקרית שהועלתה על ידי הנתבע 2, בתמיכתו של נתבע 1, היא טענת האמת בפרסום. לנתבע 1 עומדות טענות הגנה נוספות מתוקף תפקידו העיתונאי. אדון בשלב הראשון בטענת האמת בפרסום.
טענת "אמת דיברתי" - אמת בפרסום
5. בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע עומדת לנתבע טענה של אמת בפרסום אם הפרסום היה אמת ואם קיים אינטרס ציבורי בפרסום.
מבחינת האינטרס הציבורי, אם אכן כטענת הכתבה נפגעה זכותם של חברי האגוד בצלפון לרכוש מגרשים בהרחבת המושב, ואם קיים חשש שנעשה שימוש ברכוש הציבור שלא כדין, כי אז קיים אינטרס ציבורי בפרסום. בודאי כשמדובר בעיתון מקומי שקהל קוראיו הוא במידה רבה תושבי הסביבה ותושבי מושבים שבהם קיימים הסדרים דומים. על כן תנאי זה מתקיים. נותרה, איפוא, השאלה המרכזית, האם הדברים שפוסמו הם אמת.
6. מהפרסום בעיתון עולים שלושה נושאים שבהם לטענת התובע נפגע שמו הטוב. בהתאמה, על הנתבעים להוכיח את אמיתותם של הפרסומים לגבי אותם נושאים. ואלו הם:
1. קיומו של ניגוד אינטרסים בין פעילות התובע בשם חברי המושב לבין פעילותו עבור חברת מקורות.
2. העובדה שהתובע קיבל תשלום מהיזם - חברת מקורות.
3. העובדה שהתובע איים על חברי האגודה וניסה למנוע מהם לרכוש מושבים בהרחבה בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בכך.
7. אציין בשולי הדברים כי הצדדים התייחסו בטיעוניהם לנושא עובדתי נוסף - השאלה אם התובע הוא חבר מושב צלפון. בכתבה בעיתון צויין כי הוא חבר המושב, והתובע טוען כי לא כך הדבר. אולם מאחר שאין מחלוקת על כך שהתובע הוא תושב מושב צלפון ואף חבר בועד המקומי, אני סבורה שהשאלה אם הוא חבר פורמלית באגודה השיתופית אינה שאלה מהותית והיא בגדר פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש, כאמור בסעיף 14 לחוק הנ"ל. על כן שאלת אמיתותו של פרט זה אינה משפיעה על תוצאת פסק הדין.
האם התובע פעל תוך ניגוד עניינים
8. נתבע 1 טען כי אחד הנושאים, קיומו של ניגוד ענינים אצל התובע, אינו עולה מן הכתבה, אולם אני סבורה שהטענה מועלית במקורות המצוטטים בכתבה, ומכאן גם בכתבה עצמה.
ניגוד העניינים האפשרי בפועלו של התובע עולה מחקירתו של מר יואב חדד, יו"ר ועד האגודה בצלפון, אשר העיד מטעם התובע. העד הסביר בעמ' 2 לפרוטוקול כי במכירת מגרש בהרחבה לגורמים חיצוניים נמכרת "עיסקת חבילה" של מגרש ובית, כשהבניה נעשית על ידי חברת מקורות ובכך גורמת לה לרווח. ואילו במכירת מגרש לחברי האגודה נגבה תשלום עבור מגרש ופיתוח בלבד, והרוכש מחליט אם הוא מעוניין לבנות את הבית על ידי מקורות. כך, במכירה לחברי האגודה רווחיה של מקורות גדלים, וקיים אינטרס של מקורות למכור את המגרשים לגורמי חוץ ולא לחברי המושב.
אמנם יואב חדד בעדותו טען כי דירבן את כל חברי האגודה לרכוש מגרשים בהרחבה (עמ' 4 שורות 6, 7) והעיד כי "לא עניין אותי הרווח לאגודה, אלא שהבנים יקחו את מירב המגרשים" (עמ' 6 שורה 9). אולם בצד זה העיד חדד גם כי הכוונה היתה שבעלי הנחלות, מייסדי היישוב, שאינם נהנים מההרחבה, ייהנו מההרחבה שתיתן להם משאבים להחלפת מערכות המים והביוב (עמ' 8 שורות 25, 26).